למה כל כך קשה להתאמן כשיש מיגרנה? (ומה הפתרון המפתיע)

כולנו מכירים את ההמלצה "לעשות ספורט כדי להרגיש טוב יותר". אבל עבור מי שסובל ממיגרנות, ההמלצה הזו יכולה להרגיש כמו בדיחה גרועה. איך אפשר לצאת לריצה או ללכת לחדר כושר כשהראש פועם, האור מסנוור וכל תנועה קטנה מחמירה את המצב?

מחקר ישראלי חדש שנערך בקרב מאות סובלים ממיגרנה בדרום הארץ, מציע הסבר חדש למה חלקנו פשוט "תקועים" ולא מצליחים להתחיל להתאמן, ואיך אפשר לשבור את המעגל הזה.

הפרדוקס של המיגרנה והספורט

מצד אחד, ידוע שפעילות גופנית מתונה יכולה להיות אחת התרופות הטבעיות הטובות ביותר למניעת מיגרנה. מצד שני, המיגרנה עצמה היא זו שמונעת מאיתנו לפעמים להיות פעילים.

במחקר נמצא כי אנשים שהצליחו להתאמן לפחות שעתיים בשבוע סבלו ממיגרנה קלה יותר:

• פחות ימי כאב: רק 3 ימי מיגרנה בחודש בממוצע, לעומת 5 ימים אצל מי שלא התאמן.

• פחות תרופות: ירידה משמעותית בשימוש בכדורים להפסקת התקף (טריפטנים).

• איכות חיים טובה יותר: תחושת שביעות רצון גבוהה יותר מהחיים ופחות שחיקה בעבודה.

המחסום הסמוי: "סף ה-3 ימים"

אז למה לא כולם עושים את זה? נתוני המחקר חשפו תופעה מעניינת: לאנשים הסובלים מ 4 ימי מיגרנה בחודש ומעלה, יש סיכוי של פחות מ 50% להצליח להתמיד בפעילות גופנית מתונה.

זהו "מעגל קסמים": המיגרנה לא מאפשרת למטופלים להיות פעילים גופנית, והיעדר הפעילות (יחד עם דכדוך ומתח שנלווים לכאב) גורם למיגרנה להחמיר. אנשים הסובלים ממיגרנה בתדירות גבוהה לכודים בתוך המעגל, ואינם יכולים לצאת ממנו. 

אז איך שוברים את המעגל? גישור תרופתי לפעילות.

Pharmacological Enhabled Physical Activity - PEPA

נתוני המחקר מראים שלא חייבים "להילחם" בכאב כדי להתאמן. המאמר מציע גישה דו שלבית:

1. שלב ראשון - מניעה תרופתית: במקום לצפות מהמטופל להתחיל להתאמן כשהוא סובל, משתמשים בטיפול תרופתי מונע כדי "להרגיע" את המוח, ולהפחית את כמות ההתקפים אל מתחת לסף הקריטי.

2. שלב שני - חוזרים לזוז: רק אחרי שהמיגרנה התייצבה והעומס פחת, הגוף פנוי להתחיל בפעילות גופנית. הפעילות הזו היא לא רק "בונוס", היא הופכת להיות כלי טיפולי בפני עצמו, המאפשר לשמור על תדירות מיגרנה נמוכה, ויתכן שיאפשר בהמשך להפחית את השימוש בתרופות מניעתיות.

לפי מודל זה, הטיפול התרופתי המונע איננו סוף הדרך הטיפולית, אלא מהווה גישור תרופתי המאפשר פעילות גופנית. הגשר התרופתי המניעתי מייצב את המערכת כך שהמטופל יוכל להתחיל להפיק את היתרונות של הפעילות הגופנית, כמו שיפור בתפקוד כלי הדם ומודולציה של כאב. 

השורה התחתונה: אם אתם לא מצליחים להתאמן בגלל מיגרנה, אל תאשימו את כוח הרצון שלכם. ייתכן שאתם פשוט נמצאים מעל "סף האימון הגופני", לכודים במעגל קסמים. טיפול מונע תרופתי נכון שיוריד את תדירות ההתקפים הוא לא רק פתרון לכאב, הוא המפתח שיפתח לכם את הדלת לחזרה לחיים פעילים ובריאים.

הכתבה מבוססת על מחקרם של ד"ר עידו פלס, פרופ' גל איפרגן וחוקרים נוספים מהמרכז הרפואי סורוקה ואוניברסיטת בן-גוריון, שפורסם בשנת 2026 בכתב העת המדעי Cephalalgia.

Peles I, Sharvit S, Novack V, Ifergane G. Physical activity in migraine: Identifying an engagement threshold and patient clusters in a population-based cohort. Cephalalgia. 2026 Apr;46(4):3331024261426569. 

doi: 10.1177/03331024261426569.