הפרעת קשב אצל אדם קרוב- בואו נעצור לחשוב על זה רגע

מכירים אדם קרוב – חבר, אחות, הורה, בת זוג, עמית לעבודה או את/ה בעצמך – שמתמודד עם הפרעת קשב?

​

רוב הסיכויים שהתשובה היא "ברור שכן".

​

אז אני רוצה להזמין אתכם להעלות את האדם הזה בדמיונכם ולרגע לחשוב על כל הדברים שאתם אוהבים אצלו. זה יכול להיות הקצב שלו, ההומור, הקלילות, היצירתיות, החשיבה מחוץ לקופסא, האינטליגנטיות, החיבורים שהוא עושה בין כל כך הרבה תחומים, הרגישות שלו לאחרים, ההיענות הגבוהה שלו בכל פעם שמבקשים עזרה. אני בטוחה שיש עוד.

​

ועכשיו חישבו על כל ההתנהגויות שלו שאתם פחות אוהבים, שמעייפות אתכם, שמטרידות אתכם, שמתסכלות אתכם ואולי אף כאלו שמפחידות אתכם. כמה מהן לדעתכם תלויות ברצון שלו? במוטיבציה שלו? ("אם הוא רק היה רוצה הוא היה יכול..."), עד כמה לדעתכם התנהגויות אלו נשלטות על-ידו? ("שיפסיק עם ההצגות! לצפות בטלוויזיה הוא יכול יום שלם").

​

ועכשיו הפנו את ההתבוננות אליכם: מה אתם יודעים על הפרעת קשב? מה המהות שלה? ממה היא נגרמת? באילו תפקודים היא פוגעת? אילו סטיגמות יש על ההפרעה הזו, ובאילו מהן אתם מחזיקים? מהם הטיפולים אשר אפשר לקבל כדי להתמודד עימה?

​

אם התשובות שלכם לשאלות האלו הן כלליות, רוחביות או נשענות על ידע חברתי, ישנה סבירות גדולה שאתם לא באמת מבינים. גם אם אתם אלו שמתמודדים עם ההפרעה אבל לא עצרתם ללמוד עליה לעומקה, סביר שאתם מתהלכים עם תחושת תלישות, חוסר מובנות וחוסר יכולת. אולי אף בעקבות חווית החיים המתמשכת, לצד הקשיים התפקודיים בחיי היום-יום, אתם מתמודדים עם תסמיני חרדה או דיכאון.

​

אז מה עושים ואיפה מתחילים?

​

קודם כל מפנימים שהפרעת קשב הינה הפרעה נוירו-התפתחותית, הקשורה בשינוים במבנה המוח ובהולכה העצבית שלו (כלומר, אף אחד לא קם בוקר אחד ומגלה ש"צמחה" לו הפרעת קשב). היא כרונית (כלומר, היא גם לא נעלמת לה פתאום, בדיוק כשמסיימים את ביה"ס). היא פוגעת בתפקוד היומיומי, בהקשרים שונים. לא רק בלמידה, אלא גם ביכולת ניהול משק בית, בתפקוד ההורי, בעבודה, בפנאי, בהשתתפות החברתית ובזוגיות. וככל שאנו מתבגרים, דרישות החיים מתגברות והפגיעה התפקודית (והרגשית) יכולה להפוך למאתגרת יותר ויותר.

​

סיימנו את שלב ההבנה. משם צריך לעבור לשלב האבחון (למי שמעולם לא אובחן) או לשלב האבחון מחדש (למי שבפעם האחרונה ראה רופא אי שם לפני שנים). את האבחון מומלץ לבצע אצל פסיכיאטר או נוירולוג המומחים בתחום הפרעות הקשב. הרופא יעבור על הרקע של המטופל והאופן שבו באים לידי ביטוי הקשיים שעימם הוא מתמודד. לפעמים הוא ירצה לחזק את אבחנתו על ידי העברת מבחן ממוחשב (אבל זה לא קריטריון מחייב). בהתאם להערכתו הוא יקבע אבחנה ויוכל להציע טיפול תרופתי וטיפול תפקודי, רגשי או התנהגותי.

​

ההמלצה שלי לטיפול כזה היא Cog-Fun – טיפול תפקודי לאנשים המתמודדים עם הפרעת קשב. ישנם שלושה סוגי טיפולי Cog-Fun: לילדים, למתבגרים ולמבוגרים.

​

בשנתיים האחרונות, זה הטיפול העיקרי שבחרתי לעבוד איתו בקרב מבוגרים המתמודדים עם הפרעת קשב. אני מוצאת אותו יעיל מאוד בקידום בריאות, רווחה ואיכות חיים.

​

פרוטוקול הטיפול מחולק לארבע יחידות:

יחידה 1: יחידה בה מתקיימת למידה משותפת על הפרעת הקשב והשפעותיה על התפקוד בחיי היום יום.

​

יחידה 2: יחידה בה נעשה שימוש מודע במשאבים ואסטרטגיות של האדם שנמצאו מיטיבים עבורו ותומכים בהשגת מטרותיו, וכן מתבצעת רכישה של אסטרטגיות וזיהוי משאבים נוספים.

​

יחידה 3:  יחידה בה מתקיימת למידה מעמיקה של הנלמד ביחידה 2 ומטרתה זיהוי מכשולים נפוצים הפוגעים בהשגת המטרות ובאיכות החיים, ורכישת כלים להתמודדות עם מכשולים אלו.

​

יחידה 4: יחידה בה מתקיים סיכום של התהליך הטיפולי ומטרתו שימור ההישגים והכנה לניהול עתידי של הפרעת הקשב.  

​

הפרוטוקול הטיפולי מונגש לליקויים שבבסיס הפרעת הקשב, ובאופן זה המטופל יוצא מכל מפגש כשהוא יודע מה היה בו ומה התובנות שעלו ממנו. בנוסף, המטופל יודע איפה הוא עומד ביחס להתקדמות שלו ביחידות הטיפול.

​

אז אם אתם מכירים אדם קרוב שאתם מתרשמים שקשה לו, קודם כל היו אמפתיים; הפרעת קשב היא אתגר לא פשוט להתמודדות בחיים הבוגרים. אחר כך, תגידו לו שקראתם שאפשר גם אחרת ותציעו לפנות לברר.

​

שותפותי ואני נהיה שם לענות על כל השאלות ברגישות ובסבלנות.

גת ברמי, מרפאה בעיסוק

מרכז 'שלמים', המרכז לטיפול תפקודי-קוגניטיבי-רגשי