רוב הסובלים ממיגרנה הן נשים, ורובן מתחילות לסבול מהתקפי מיגרנה בגיל צעיר. גם אם פנו בעבר לנוירולוג, המיגרנה אובחנה, והן מקבלות טיפול אקוטי (בהתקפים) ומניעתי מיטבי, הרי שכאשר הריון עומד על הפרק, הטיפול במיגרנה חייב להיבחן מחדש, כך שיתאים למצב החדש.
אצל הרוב המוחלט (60-70%) של הסובלות ממיגרנה, תקופת ההריון תביא לשיפור, המגיע לשיאו בטרימסטר השני של ההריון, שיתבטא בירידה בתדירות ההתקפים (לפעמים העלמות מוחלטת שלהם), התקפים קצרים יותר, והפחתה בעוצמת התסמינים. מצד שני, אצל כ 5% המיגרנה דווקא תחמיר במהלך ההריון. הסיכוי לשיפור גדול יותר אצל נשים הסובלות ממיגרנות ללא אאורה, ואצל נשים אצלן התקפי המיגרנה קשורים למחזור הווסת.
הטיפול האקוטי בהתקפי מיגרנה בהריון אינו שונה בהרבה מהטיפול הניתן שלא בהריון. מומלץ להמנע משימוש בתרופות נוגדות דלקת (איבופרופן, אספירין, ואחרים) לאחר שבוע 30. בשלבים מוקדמים יותר, אין מניעה להשתמש בהם. תרופות ממשפחת הטריפטנים, מלוות אותנו משנות התשעים, ונצבר נסיון רב בהן אצל נשים בהריון, בעיקר בסומטריפטן, המראה כי הן בטוחות לשימוש במהלך ההריון אצל רוב המטופלות.
תרופות ממשפחת הג'פנטים (נורטק ואברלוי) אסורות בשימוש במהלך הריון מאחר ואין נסיון מספק בהן.
טיפול מונע לעומת זאת הוא בעייתי יותר. תרופות מניעתיות ספציפיות למיגרנה אינו מאושרות לשימוש בזמן הריון. חלק מהתרופות הוותיקות יותר, שאינן ספציפיות למיגרנה מותרות לשימוש בהריון.
חשוב לזכור כי כאבי ראש חדשים בהריון מחייבים בירור. לא כל כאב ראש בזמן ההריון הוא מיגרנה, ויש לשלול מצבים רפואיים הקשורים להריון (כמו יתר לחץ דם הריוני, או רעלת הריון) היכולים גם הם לגרום לכאב ראש.
לנשים הסובלות ממיגרנה ומתכננות הריון, מומלץ להתייעץ עם הנוירולוג שלהן עוד בשלב תכנון ההריון. את חלק מהתרופות המניעתיות כדאי להפסיק חודשים לפני תחילת ההריון, ולהחליפן בתרופות אחרות, לפחות עד תחילת ההריון. כדאי לתכנן מה מותר ומה אסור לקחת בזמן התקף מיגרנה בהריון עצמו, ומה אפשר לעשות בהתקף חזק שלא יגיב לטיפול.
